קמתי כל שעה בלילה כי כאב לי המקום שבו עשו לי את הניתוח.
לי שוב מורפיום כי מותר היה לתת לי 3 פעמים כל מספר שעות. בפעם הראשונה נתנו לי לאחר הניתוח ובפעם השניה נתנו לי מורפיום באמצע הלילה. שמו לי גם מד דופק באגודל באמצע הלילה, וכל הזמן הזרימו לי אנטיביוטיקה ונוזלים דרך האינפוזיה כי הייתי בצום ולא יכולתי לשתות ולאכול.
כשקמתי בבוקר האחות עזרה לי לקום מהמיטה, ולהתיישב על הספה כי אי אפשר היה לקום לבד כל פעם מהמיטה כי בשביל להגיע לתוספתן היה צריך גם לחתוך לי שרירים וזה נורא כאב כשקמים.
שטפתי פנים ושתיתי כי כבר היה מותר לי לשתות.
האחות שאלה אותי אם ממש כואב לי כי כבר הייתי צריכה לקחת את המנה השלישית של המורפיום או שמספיק רק משכך כאבים, ולקחתי משכך כאבים כדי שאת המורפיום אני אוכל לקחת בלילה אם יהיו לי כאבים חזקים, כי אסור לקבל יותר מ 3 מנות מורפיום.
לאחר מכן בצהריים שוב לקחתי משכך כאבים וחזרתי לישון כי האנטיביוטיקה מרדימה.
קמתי לאחר שעה בערך וכבר היה מותר לי לאכול אבל לא רציתי כי לא הייתי רעבה.
בשעות אחר הצהריים הורידו לי את התחבושת מאיזור הניתוח ונשארתי רק עם התפרים. והודיעו לי שמחר אני משוחררת הביתה. הודיעו לי שאני צריכה לבוא לבדיקה בעוד שבוע וחצי ואם הכל בסדר אז גם להוריד לי את התפרים.
לאחר כמה ימים הלכתי לרופא משפחה כי שיראה שהכל בסדר, שהניתוח לא הזדהם ולהביא לו את האישורים מהבית חולים.
לאחר שבוע וחצי הורידו לי את התפרים ונשארה לי צלקת.
No comments:
Post a Comment