Wednesday, April 18, 2007

רופא מומחה- המשך 2

קבוצות סיכון למחלה
מסיבות שטרם הובהרו קיימת נטייה בעיקר אצל ילדים להתפתחות דלקת התוספתן אשר מלווה בכאב חד ושעל פי רוב דורש התערבות כירוגית דחופה להסרתו.




רופא מומחה- המשך

דרכי הדבקה ומניעה
אין דרך למנוע את דלקת התוספתן
ואין דרך להדבק בה.


שיטות טיפול
הטיפול היחיד לאפנדציטיס הוא כריתת התוספתן בניתוח.ככל שהניתוח מוקדם יותר כך הסיבוכים האפשריים קטנים יותר.


Monday, April 16, 2007

ביקורת אצל הרופא

כשבוע לאחר הניתוח באה אלי דינה לביקורת .
הסתכלתי על המסמכים שהיא הביאה מבית החולים ובדקתי שהכל התנהל בצורה טובה.
בדקתי את מקום הניתוח,לראות שהמקום לא הזדהם ולראות את התפרים.
שאלתי את דינה לשלומה,איך עוברים עליה הימים,האם היא לוקחת משכחי כאבים וכו'.
הפנתי אותה שוב לבוא לבדיקות כמה ימים אחרי במטרה לראות אם אפשר להסיר את התפרים.

יום שבת

קמתי כל שעה בלילה כי כאב לי המקום שבו עשו לי את הניתוח.
לי שוב מורפיום כי מותר היה לתת לי 3 פעמים כל מספר שעות. בפעם הראשונה נתנו לי לאחר הניתוח ובפעם השניה נתנו לי מורפיום באמצע הלילה. שמו לי גם מד דופק באגודל באמצע הלילה, וכל הזמן הזרימו לי אנטיביוטיקה ונוזלים דרך האינפוזיה כי הייתי בצום ולא יכולתי לשתות ולאכול.
כשקמתי בבוקר האחות עזרה לי לקום מהמיטה, ולהתיישב על הספה כי אי אפשר היה לקום לבד כל פעם מהמיטה כי בשביל להגיע לתוספתן היה צריך גם לחתוך לי שרירים וזה נורא כאב כשקמים.
שטפתי פנים ושתיתי כי כבר היה מותר לי לשתות.
האחות שאלה אותי אם ממש כואב לי כי כבר הייתי צריכה לקחת את המנה השלישית של המורפיום או שמספיק רק משכך כאבים, ולקחתי משכך כאבים כדי שאת המורפיום אני אוכל לקחת בלילה אם יהיו לי כאבים חזקים, כי אסור לקבל יותר מ 3 מנות מורפיום.
לאחר מכן בצהריים שוב לקחתי משכך כאבים וחזרתי לישון כי האנטיביוטיקה מרדימה.
קמתי לאחר שעה בערך וכבר היה מותר לי לאכול אבל לא רציתי כי לא הייתי רעבה.
בשעות אחר הצהריים הורידו לי את התחבושת מאיזור הניתוח ונשארתי רק עם התפרים. והודיעו לי שמחר אני משוחררת הביתה. הודיעו לי שאני צריכה לבוא לבדיקה בעוד שבוע וחצי ואם הכל בסדר אז גם להוריד לי את התפרים.

לאחר כמה ימים הלכתי לרופא משפחה כי שיראה שהכל בסדר, שהניתוח לא הזדהם ולהביא לו את האישורים מהבית חולים.

לאחר שבוע וחצי הורידו לי את התפרים ונשארה לי צלקת.

Thursday, April 12, 2007

רופא מומחה- מידע מורחב על המחלה


סקירה היסטורית

התוספתן הוא שלוחה עיוורת אשר יוצאת מתחילתו של המעי הגס שאורכה הממוצע כ 8-10 ס"מ. הרירית שלו מכילה תאים

רבים הקשורים למערכת החיסון, אשר גדלים ומתנפחים בתגובה לזיהום ויראלי או חיידקי, בדומה לשקדים. התוספתן גדול במידה ניכרת אצל בעלי חיים שתזונתם עשירה בתאית (לדוגמה: אוכלי עשב) אשר בהם הוא משמש לעיכול באמצעות חיידקים המסייעים בפרוק רב סוכרים. עובדה זו הביאה לביסוסה של הסברה לפיה ליונקים קדמוניים שמהם התפתח גם האדם שימש התוספתן לפרוק רב סוכרים (כמו התאית), אלא שאצל האדם נשתנה הרכב התזונה כך שהוא אינו מוצא בו שימוש כבעבר. על פי סברה זו התוספתן של האדם הוא למעשה שריד למעי עיוור מפותח שהיה לאותו יונק קדמון.
בעבר חשבו כי אצל האדם אין לתוספתן תפקיד ואולם כיום ההערכה היא שלתוספתן תפקיד במערכת החיסונית.